פסק-דין בתיק עת"מ 11133-05-11

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה במסגרתה מתבקש בית המשפט לעניינים מנהליים להורות למשיב להעניק לעותרת 2 (להלן: "העותרת"), אשתו של העותר 1 (להלן: "העותר"), רישיון ביקור בישראל מסוג ב/2 בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "החוק") ולפי הזמנת העותר. העותרים מבקשים להחיל עליהם את ההליך המדורג לקבלת מעמד של בת זוג של אזרח כאשר העותרת נמצאת בישראל לצד העותר וכדי שניתן יהיה לבחון את כנות ואמיתות הקשר ביניהם כאשר הם חיים ביחד כבני זוג נשואים. נטען כי מניעת כניסת העותרת לישראל בהתאם להחלטת המשיב מסכלת למעשה את האפשרות להוכיח כי מדובר בקשר אמיתי.

העותר הינו יהודי אזרח ותושב ישראל אשר נישא לעותרת, אזרחית נפאל, ביום 13.6.10 בנפאל בטקס אזרחי. כ-5 חודשים לאחר נישואיו פתח העותר בהליך של הזמנת העותרת לישיבת ביקור בארץ ישראל, אך בקשתו נדחתה ביום 15.11.10 בטענה כי לא הוכחה כנות הקשר ולא הומצאו הוכחות לבקשה טרם הנישואין. גם הערר שהגיש העותר על החלטה זו נדחה ביום 27.3.11 בטענה שלא הוצגו הוכחות לכנות הקשר וכי המשיב לא התרשם כי מדובר בקשר זוגי אמין, אלא בבקשה שנועדה להסדרת מעמדה של העותרת לצורך הטיפול בבתו של העותר. יצוין כי עתירה קודמת שהוגשה על ידי העותר, עת"מ 11 - 01 - 603, נמחקה ביום 17.3.11, מאחר שהוגשה בטרם ניתנה החלטה בערר שהוגש למשיב.

העותר טוען כי החלטת המשיב הינה שרירותית ובלתי ראויה וניתנה מבלי שנלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים, כגון מצוקת העותר ואשתו, אשר מנהלים קשר בהתכתבות ובשיחות טלפוניות, המצוקה הכלכלית של העותר, אשר נאלץ לממן משק בית בישראל ואת משק הבית של אשתו בנפאל וכן מטפל בילדה נכה והינו סובל מליקויי שמיעה. נטען כי אין כל סכנה בכניסת העותרת לישראל וכי המשיב לא בחן דרכים אלטרנטיביות לבחינת עניינם של העותרים, אלא נתן החלטה גורפת. העותר מבקש להתיר את כניסת העותרת לישראל, כבת זוגתו של העותר ולשם בחינת בקשתה של העותרת להתאזרח והמשך ההליכים הקשורים לבקשת ההתאזרחות, כאשר העותרת נוכחת בארץ לצד בעלה העותר.

נטען כי מעבר לצורך העותר בחיים בצוותא עם אשתו קיימת גם חשיבות לנוכחות העותרת בארץ לצורך קיום בדיקה אמיתית וכנה לקשר הזוגיות בין השניים, שכן בתקופה בה תשהה העותרת בארץ היא תלמד את השפה העברית, תלמד את מנהגי בעלה ואפשר יהיה לראות אם היא יכולה להסתגל לחיים בארץ יחד עם בעלה. עוד נטען כי סירוב המשיב לאשר את כניסת העותרת לארץ פוגע בכבודם של העותרים, שכן לא זו בלבד שאין כל טעם לסירוב כזה, אלא המשיב גם לא נתן נימוק כלשהו למניעה הנ"ל.

המשיב טוען כי רק חמישה חודשים לאחר נישואי העותר הגיע העותר ללשכת רשות האוכלוסין והודיע על נישואיו לעותרת. כן נטען כי מדובר בעותר שמצהיר כי הינו קשה יום ומטופל בבת נכה. המשיב טוען כי העותר העסיק בעבר עובדות זרות רבות לטיפול בבתו, אך הפסיק להעסיק עובדות בשל הקושי הכלכלי. נטען כי נוכח העובדה כי לבקשת העותר לא צורפו מסמכים כלשהם להוכחת כנות הקשר בין השניים והעובדה כי העותר העסיק בעבר עובדות זרות לטיפול בבתו הסובלת מנכות קשה, אך לא המשיך לעשות כן בשל קשיים כלכליים, סורבה בקשתו של העותר על ידי המשיב.

ב"כ העותרים שלח בקשה לעיון חוזר בהחלטת המשיב, בה טען כי העותר עמד בכל הדרישות והמציא תמונות ותיעוד רב שמראים על קשר הדוק ולבבי בין העותר לעותרת. המשיב טוען כי לא ברור לאיזה תיעוד מכוון ב"כ העותרים, שכן כל שהציג העותר היה תמונה בודדת מחתונתם. המשיב טוען כי העותר לא פירט דבר בנוגע לאישה שעל פי הנטען הכירה בינו ובין העותרת, לא צורף תצהיר של אותה אישה, לא צורפו תדפיסי שיחות מהם ניתן להתרשם כי אכן התקיימה תקשורת בין העותרים עובר להגשת הבקשה, לא צורפו תמונות משותפות ו/או חלופת תכתובות בין העותרים ופער הגילאים בין העותרים עומד על 22 שנים. על כן, הנתונים, בתוספת נסיבותיו של העותר ושל הצורך בטיפול בבתו הנכה, מצביעים על כך שמדובר בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת לצורך טיפול בבתו של העותר.

המשיב טוען כי אחד מהקריטריונים למתן היתר כניסה לישראל הוא כי המבקש לאשר כניסה של בן/בת זוגו לישראל יצביע על קיומן של ראיות מנהליות המבססות קיומו של קשר נישואין כנה ואמיתי. במקרה דנן, המסמכים הבודדים שהוגשו, לצד הנתונים הקיימים בידי המשיב ביחס למצבו האישי של העותר ועברו, הובילו את המשיב למסקנה כי קיים חשש ממשי להיות הנישואין פיקטיביים לצורך קבלת מעמד בישראל. נטען כי בחינת מכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל מובילה למסקנה כי לא הוכח כי מדובר בתא משפחתי הראוי להגנה ומשכך לא היה מקום לאשר את בקשת העותרים להעניק לעותרת מעמד בישראל.

המשיב טוען כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב המצדיק התערבות וכי מדובר בהחלטה סבירה ומבוססת שהתקבלה לאחר בחינת עובדות המקרה והראיות המנהליות שהומצאו למשיב.

בדיון שנערך בפני טען ב"כ העותרים כי טענות המשיב לעניין הנתונים והראיות המנהליות אינן נכונות מאחר שיש בידי העותר דיסק ותמונות רבות המתעדים את החתונה וכן יש בידיו תיעוד של שיחות הטלפון שהתקיימו בין העותרים במשך 6 חודשים. נטען כי המשיב דוחה את העותר ואיננו מעוניין לשמוע את טענותיו וכי מדובר בעותר שיש לו בעיית שמיעה וקושי בשפה ולכן קשה לו לבטא את עצמו מול המשיב. נטען כי העותר רצה להציג בפני המשיב את הראיות אך המשיב סירב לראותן.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטות המשיב פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

אני קובע כי בנסיבות המקרה דנן, לאור דלותן של הראיות המנהליות שהיו בפני המשיב ולאור נסיבותיו של העותר, כפי שפורטו בתגובת המשיב, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב בעניינם של העותרים הינה החלטה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם המצדיק התערבות.

כפי שטען המשיב בתגובתו לעתירה, נסיבותיו של העותר, אשר הינו אדם בעל קשיים המטופל בבתו הנכה ומתקשה, ככל הנראה, לשלם בגין טיפול בה, ובהצטרף נסיבות אלה לראיות הדלות שהוצגו בפני המשיב, אשר אינן מעידות על קשר אמיתי וכנה בין העותרים, וכן בהצטרף לעובדה שהעותר החל בהליכים להבאת העותרת לארץ רק לאחר מספר חודשים מעת שנישאו העותרים, מצביעים על כך שככל הנראה מדובר בקשר פיקטיבי ובניסיון להשיג מעמד עבור העותרת על מנת שזו תטפל בבתו של העותר.

לא ברור מדוע הראיות שלטענת ב"כ העותרים קיימות בידיו, המצביעות, לטענתו, על כנות הקשר, לא הוצגו בפני המשיב. העותר מיוצג ע"י עורך דין ואם יש לעותר קשיים בביטוי ובהצגת העובדות והראיות המנהליות, הרי שיש באפשרותו להסתייע בבא כוחו על מנת להציג את התמונה המלאה בפני המשיב. כל עוד לא הוצגו בפני המשיב ראיות מנהליות לביסוס הקשר הנטען בין העותרים, לא ניתן להלין על החלטתו של המשיב, אשר הגיע להחלטות על סמך הראיות שהוצגו בפניו, שאינן חוצות אפילו את הסף הראשוני לביסוס קיומו של קשר זוגי.

כידוע, למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרשיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקש על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל עבור העותרת. מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים, לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע או אזרחות, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית המשפט העליון. ראה:

עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים, לא פורסם (2008);

בג"צ 708/06 מרינה גורסקי נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007);

בג"צ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6), 289 (2006).